הן היו הרבה יותר חזקות מצרורות הירי ופיצוצי המטענים שחטף הכוח...
19.10.23, יום חמישי, באותו בוקר שחור איבדנו את מקס. הוא היה מקדימה, כמו תמיד! ראשון להתגייס למילואים, ראשון להתנדב!!! הוא חטף מטען רב עוצמה ונהרג במקום.
​
בשביעי הוא התגייס למילואים, לא היה לו ספק שהוא מגיע להגן על המדינה! אף אחד לא קרא לו, הוא פשוט התייצב בש.ג!!! כמה ימים לפני הוא דיבר עם חבריו וסיפר כי הוא מחפש יותר משמעות ורוצה לחזור ליחידה ולחתום קבע.  אין לי ספק שהוא היה תוך זמן קצר הופך לקצין מוביל ביחידה.

חייכן תמיד, חיוך כזה שאתה לא יכול שלא לחייך בחזרה. מקס היה איש טוב, ערכי מאוד, אני אומר את זה כי אני מכיר אותו אבל מספיק היה להסתכל לו בעיניים כדי להבין זאת! הוא היה חבר טוב, הוא לא היה צריך לשמוע עד הסוף מה אתה צריך והיה עושה בקצרה, כן בטח.

ספורטאי בכל רמח איבריו. תמיד שואף למצוינות, לא מתפשר, דוחף את עצמו לקצה. לוחם עם חיוך מתחת לרעלה ולב ענק מתחת לקרמי: ככה אני אזכור אותך אח לנשק.

אוהב ומתגעגע אביר יקר".
כתב חברו לצוות של מקס.